בלוג זה הוא חלק מהאתר 'הורות שלי- יצירת אושר וכיף בבית'.

לחצו כאן על מנת להגיע אל האתר ולמצוא עוד הרבה תוכן בנושאי הורות זוגיות ומשפחה.
‏הצגת רשומות עם תוויות רגעים קסומים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות רגעים קסומים. הצג את כל הרשומות

אדם ראה בחלום את אלוהים

תודה לטל (חבר "הורות שלי") אבא של אסף:

אדם ראה בחלום  את אלוהים, ושאל אותו כמה שאלות:
” מה מפתיע אותך יותר מכל דבר אחר בבני האדם ?”

אלוהים ענה:
”משעמם להם להיות ילדים, והם ממהרים להיות גדולים,
ואז, הם רוצים לחזור ולהיות שוב ילדים.
הם מאבדים את בריאותם -על מנת להרוויח כסף,
ובסוף הם מאבדים את כספם- על מנת להחזיר את בריאותם.
הם חושבים ללא הרף.
בדאגה על עתידם ועתיד ילדיהם,
ואז הם שוכחים את ההווה
וכך אינם חיים, לא בהווה ולא בעתיד.
הם חיים כאילו לעולם לא ימותו
והם מתים כאילו מעולם לא היו בחיים.”

האדם שאל:
”כהורה, מהם השיעורים שהיית רוצה שהאנשים ילמדו?”
ואלוהים ענה :
”שילמדו שהדברים היקרים בחיים ,אינם הדברים השייכים לנו,
אלא האנשים האהובים עלינו.
שילמדו שזה לא טוב להשוות את עצמנו לאחרים.
כל אחד יוערך על בסיס ערכו הוא ולא בהשוואה לקבוצה כלשהי.
שילמדו שהאדם העשיר אינו זה שיש לו הכי הרבה, אלא זה שצריך הכי מעט.
שילמדו שלוקח דקות ספורות לפגוע באדם אהוב,
ולוקח שנים רבות לרפא פגיעות אלה.
שילמדו לסלוח על ידי תרגול הסליחה.

שילמדו שישנם אנשים האוהבים אותם עד מאוד ,
אולם אינם יודעים כיצד להביע את רגשותיהם.

שילמדו שכסף יכול לקנות הכול מלבד שמחה.
שילמדו ששני אנשים יכולים להתבונן באותו דבר ולראותו שונה בתכלית.
שילמדו שחבר אמיתי הוא זה שיודע
הכול אודותיהם, ובכל זאת אוהב אותם.
שילמדו שלא תמיד מספיק לזכות בסליחתם של אחרים,
אלא חשוב לסלוח גם לעצמנו.”
שנה ברוכה ושלווה,
 מלאת בשורות טובות, בריאות והרבה אהבה!
 

יום חופשי




יום חופשי

היום אינני עובדת, היום הוא יומי החופשי. תכף אכין לי קפה ואשב לקרוא עיתון. עד שירתחו המים
בקומקום אני יכולה לסדר את המיטות של הילדים ולשטוף את הכלים ולמיין את הכביסה
המלוכלכת ולהרים את כל החלקים של משחקי ההרכבה. ממש קשה להאמין איך הם מצליחים
לעשות את כל הבלגן הזה. יום אחד אני אשבור רגל בגלל חתיכת לגו.
בינתיים אני יכולה גם לטאטא, רק לטאטא, את הסלון, ואם כבר אני מטאטאה אז למה שלא אשטוף
שטיפה קלה כדי שיהיה לי קל יותר בפעם הבאה. תכף אשב לי בשקט ליד השולחן ואקרא איזה
מאמר מדיני מנוסח ברהיטות כמו שכל כך אהבתי פעם כשהראש שלי עבד הרבה יותר מהידיים.
לפני זה רק אסיר את האבק מכל פינה ואם אוסיף שתי ביצים לתערובת הקציצות הן תהיינה רכות
יותר. שוב שכחתי לקנות פטרוזיליה, והעגבניות נורא ספוגיות השנה. דווקא רעיון טוב לעשות מסכה
של יוגורט ודבש לפנים שתוכל להיות עלי בזמן שאני קוראת ועד שהרוטב של הקציצות יהיה מוכן.
הילדים נורא אוהבים לטבול בו לחם לבן אבל אין לי לחם לבן אז לשנייה אחת אני אקפוץ לבועז
במכולת או בעצם אטלפן שיביא לי.
כבר אחת עשרה. איך שהזמן עף. תכף המכונה תגמור לסחוט. אני שומעת את הרעש והוא תמיד
מזכיר לי מטוס סילון. ככה בטח חשבה גם שירלי ולנטיין כשהיתה חולמת, מסכנה שכמותה, לטוס
לאיי יוון ולהיפטר מכל העבודות של הבית, אבל זה היה רק מפני שהיא לא עבדה מחוץ לבית אז גם
לא היה לה יום חופשי, זאת אומרת משהו שהיא ממש תוכל להעריך את ההנאה ממנו באופן קבוע
עכשיו אני אתלה את הכביסה שלא תתקמט לי. אני רק מוכרחה לזכור להפוך את המכנסיים
השחורים לצד שמאל, כי השמש ממש הורסת את כל הצבע. אוף, כמה שחם במרפסת,
איזה מזל שאני לא צריכה היום לעבוד.
קפה פילטר, זה מה שאני אכין לי בעוד דקה אחת בדיוק. מגיע לי להתפנק. ואולי גם שתי עוגיות
קטנות כמו שמגישים ב"הייאט". אבל רק לשנייה אקפוץ להוריד את האשפה.
לא אני לא יכולה להשאיר את הפח כזה מטונף, זה בטח ירד עם קצת אקונומיקה
וקצת "רם" וטוב שיש שמש שתייבש אותו מהר. הנה, הנה זה בא.
אני מנמיכה את האש של הקציצות, מורידה את הסינר ושמה קרם ידיים.
על היוגורט אפשר לוותר היום כי הרבה יותר חשוב לי הקפה והעיתון.
שלום ילדים, איך היה לכם בבית הספר היום

מוקדש לכל הנשים העובדות שבינינו + ילדים


מאת: מתוך אשה אחת בדרך - דפנה דה הרטוך
אלף תודות לנחמיה המתוק שכל הזמן חושב על איך לעזור ולהוסיף לעבודה שלי מול הורים

כמה הילדים שלנו אוהבים אותנו- מקווה שזה יעלה לכם חיוך על השפתיים






תרגום:
אמא אני אוהב אותך רק שאת נותנת לי עוגיות
אני אוהב אותך אבל אני לא מחבב אותך כל הזמן

קטיפה בורדו דהויה

הלכנו לארוחת ערב אצל חברים בלילה שעבר. היא מכינה דגים דליקטס וסלט קל נהדר המורכב מעגבניות שרי, מלפפונים, המון בצל, ועלי בזיליקום טריים בשמן זית עם מלח. מעדן!

השיחה תמיד מדהימה. בן הזוג שלה, שהיה הרפתקן בצעירותו עם סיפורים נהדרים של טיוליו מסביב לעולם, תמיד קורא ספרים הגורמים לשינוי בחיים ומלאים בהשראה, מנגן גיטרה עם כל הנשמה, ומוסיף המון עושר לחייך במהלך השיחה. היא צנועה, מתוקה, וקסומה בדרך השקטה ומלאת החיים. לחלוק איתה זה כמו לנשום אוויר נקי.

יש להם ארבעה בנים בטווח גילאים בין 14 ל-7. לנו יש שתי בנות ובן בטווח הגילאים בין ארבע וחצי לשבע וחצי. ישבנו על המרפסת ועשינו דברים של מבוגרים. הילדים במשך רוב הערב היו בסלון עשו דברים של ילדים. ומה היה הדבר שבידר אותם רוב הערב?

שמיכה דהויה בצבע בורדו .

מה?

מדובר כאן בילדים מודרניים. לכולם יש מחשבים וטלוויזיות בבתיהם. כל אפשרויות הבידור הראויות הקיימות אצל ילדים מודרניים נמצאים אצלם.

קשה לי להתגבר על המחשבה עד כמה החיים יכולים להיות פשוטים אם נפטרים מכל הגירויים המודרניים. כאשר מוציאים החוצה את כל הרעש, ערבוביה והרכוש, מדהים עד כמה החדר נשאר קסום.

אז מה יכולים לעשות שבעה ילדים עם שמכה דהויה בצבע סגול?

הם שיחקו במפלצת עם השמיכה.
גירסה מטורפת משלהם למרקו פולו.
הם יצרו תחליף למוסיקת סווינג כאשר הילדים החזיקו בצדדים של השמיכה וילד אחד נמצא במרכז.
הם יצרו חבל קפיצה ענק.
הם ליפפו את השמיכה סביב האסיר וגררו את המטען בתוך הסלון.
הם השתמשו בשמיכה כמגן מפני מלחמת כריות.
השמיכה הפכה להיות נחש ענקי.
כלי רכב המעביר נוסעים מצד אחד של הסלון לצד אחר.
מלחמת חבלים קלאסית.
גופה חנוטה שמתפללים סביבה.
ועוד המון דברים שלא הצלחתי לזהות אותם בוודאות מהמרפסת.

אני מעריצה אותם. באמת. ואת הדרך שבה ההורים שלהם מגדלים אותם. גיול שלהם תוך כדי יצירת רגעים קסומים. לגדל אותם בלי לתת לכל הדברים המודרניים לעמוד בדרך. לגדל אותם להיות יצירתיים עם ראש פתוח, בעלי יכולת לחלוק ועם יכולת רוחנית גבוהה.

היום כהורה מה אתה יכול לעשות כדי לגדל ילדים שיודעים כיצד ליצור רגעים קסומים? מה אתה יכול לקחת מהחיים המודרניים של הילדים שלך כדי להשאיר מקום לבידור לא מודרני? אילו פעילויות תרצה שילדך יהיו מעורבים בהם יותר? האם ישנם דברים הניתנים לזיהוי שחוסמים את היכולת של הילדים שלך ליצור קשר אמיתי עם אחרים ועם עצמו?
לך על זה! צור פינה בבית שלא יהיה בה שום דבר. מקום שבו הדימיון והיצירתיות ושום דבר אחר הם הבסיס. מקום בו המהות ומעט נשמה ישלטו. התבונן כיצד הקסם ישתלט על המרחב הפתוח ודאג שתהיה שם שמיכה בצבע דהוי (כל צבע יהיה בסדר)

שני אחים

על פסי הרכבת מחוץ לעיר
אני צועדת.
שני אחים.
אחד גבוה, השני מאוד נמוך.
גם הם הולכים.
יד ביד

אני שואלת אותם האם הם רוצים הסעה העירה.
הילד הגבוה והביישן אומר "כן"
אני מוצאת את המפתחות שהחבאתי מתחת לסלע
ונוסעת

דניאל, הגבוה
תומר, הנמוך
האם אתם אחים?
כן.
האם אתם חיים בעיר?
כן.
בן כמה אתה?
14.
בן כמה אתה?
7 (דניאל עונה בשמו)
מה שניכם עשיתם? (זה עשר בבוקר ואני סקרנית)
טיול.
לנהר?
כן.
זה היה כיף?
כן.

האם שניכם חברים טובים?
"כן" תשובה אמיתית ומשכנעת
הם ירדו מיד בצומת הראשונה בתוך העיר.
נופפתי להם מהחלון כשנסעתי משם.
יד ביד.
חוצים את הרחוב.
הם נופפו בחזרה.
הגבוה.
והנמוך.

שניהם נגעו בליבי, בדרך בה האמת של ילדים יכולה לגעת. שני אחים שיצאו להרפתקה ביחד והלכו אליה יד ביד. איזו מתנה הם זה עבור זה. איזו מתנה הם נתנו לי בכך שהרשו לי לחלוק את הקסם שלהם באותן דקות ספורות.

תודה לך דניאל.תודה לך תומר.